הנוף בטיול היה מדהים. כמובן שטרחתם וצילמתם ללא הפסקה. בבית, הצגתם מלאי גאווה את התמונות לחברים, והגבות הורמו - "אה... לא אמרתם שהיו נופים שאסור לפספס?".
אם התסריט הזה נשמע לכם קצת מוכר ובעצם גם אם לא, הגיע הזמן לצילום קצת פחות סטנדרטי. אחת הדרכים המעניינות להעביר בתמונה את הנוף במלוא הדרו היא לצלם פנורמה.
מהי פנורמה?
פנורמה היא תמונה רחבה במיוחד, אשר מציגה זווית ראיה נרחבת הדומה לזווית הראיה של העין האנושית ולעיתים, אף יותר מכך. אפשר אפילו ליצור פנורמות בנות 360 מעלות, המציגות את כל מה שרואים מנקודה מסוימת כאשר מטים את הראש ימינה, שמאלה, למטה, למעלה ואחורה...
שימוש נפוץ לצילום פנורמי, הוא צילום של נוף טבעי או אורבני רחב ידיים, אשר לא ניתן להכילו בתמונה בודדת. מבנה גבוה או רחב במיוחד, ייחשב גם הוא למועמד טוב לצילום פנורמי, במיוחד אם זווית הראיה של עדשת המצלמה, אינה רחבה מספיק.
מבנה הפנורמה
הפנורמה המסורתית מורכבת ממספר תמונות, החופפות בחלקן זו לזו, ומחוברות יחד לתמונה רציפה. בעידן שלפני הצילום הדיגיטלי, היו מדביקים תמונה לתמונה בעזרת מספריים וסרט הדבקה, פעילות פופולרית לכל מעריצי בתיה עוזיאל לדורותיהם.
בעלי תקציב מכובד וסבלנות מעטה לגזירה והדבקה, יכלו לרכוש מצלמה מיוחדת המסתובבת מצד לצד ורושמת תמונה פנורמית על גבי פיסה נרחבת של סרט צילום. מעמדן הבעייתי של התמונות הפנורמיות שודרג פלאים בעקבות מהפכת הצילום הדיגיטלי, שהפכה את פעולת החיבור למשימה כמעט אוטומטית, בעזרת תוכנות לעיבוד תמונה כגון פוטושופ מגרסה CS והלאה, או באמצעות תוכנות מיוחדות לכך.
פנורמה זו של נחל צין, מורכבת מארבע תמונות אשר חוברו יחדיו בעזרת תוכנה.
כיצד מצלמים פנורמה?
כאמור, הפנורמה מורכבת ממספר תמונות המצולמות בזו אחר זו ומחוברות יחדיו. יש להקפיד כי כל תמונה תכיל כ-30 עד 50 אחוז ממה שצולם בתמונה הקודמת. חפיפה זו בין התמונות היא חיונית, על מנת לאפשר לתוכנה לחבר בהצלחה את
הפנורמה. חפיפה קטנה יותר עלולה לגרום "לתפרים גסים" בין התמונות ואפילו לכישלון בחיבור.
ישנן מצלמות המציעות מצב צילום פנורמה ייעודי, אשר מציג בשולי המסך את קצה התמונה הקודמת
כך שאפשר לוודא את החפיפה בין התמונות. מדובר בתוספת נחמדה, המקלה על תהליך צילום הפנורמה אך אם אינה קיימת במצלמה, ניתן להסתדר גם בלעדיה.
דבר נוסף שחשוב להקפיד עליו, הוא מראה אחיד של התמונות. הכוונה כאן היא למספר כיוונים של המצלמה שיש להקפיד עליהם, וככל שהמצלמה מאפשרת יותר שליטה ידנית, כך ניתן יהיה להגיע למראה אחיד יותר של התמונות:
אין לשנות את הזום בין התמונות
קביעת הזום קשורה לאופי הנושא המצולם, אך באופן כללי כדאי להשתמש באמצע טווח הזום, כלומר לא לקרב ולא להרחיק יותר מדי אלא להגיע לאמצע הדרך של הזום. כדאי במיוחד לא להרחיק את הזום עד לסופו, כיוון שהדבר יוצר עיוותים בשולי התמונה המקשים מאד על חיבור התמונות.
חשיפה אחידה
חשוב לשמור על חשיפה אחידה בכל התמונות, כיוון שיהיה קשה מאד לחבר באופן משכנע תמונה בהירה מדי לתמונה כהה מדי.
למרבה הצער, לא בכל המצלמות הדיגיטליות קיימת אפשרות לשלוט על החשיפה, דבר המפריע לצילום פנורמות. במקרה כזה, לפני החיבור יש לבדוק את כל התמונות ולוודא כי הן באותה רמת בהירות, ואם לא - לתקן בעזרת תוכנה לעיבוד תמונה כמו פוטושופ.
במצלמות בהן ניתן לשלוט על הצמצם ומהירות התריס, יש למדוד את החשיפה באופן הבא: העבירו את המצלמה למצב אוטומטי (P), כוונו על אזור בעל בהירות אופיינית בתמונה (למשל אמצע המבנה אותו מצלמים) ולחצו חצי לחיצה על לחצן הצילום. על המסך תופיע החשיפה אותה מדדה המצלמה, למשל מהירות תריס 1/250 וצמצם F8. העבירו את המצלמה למצב ידני (M) וקיבעו את מהירות התריס והצמצם לאלה שנמדדו. כעת, צלמו את התמונות מבלי לשנות את מהירות התריס ואת מפתח הצמצם.
מיקוד קבוע
מאחר שמנגנון המיקוד האוטומטי של המצלמה עלול לשנות את המיקוד בין התמונות, דבר אשר יגרום לחוסר אחידות, יש לבטל את המיקוד האוטומטי במידת האפשר.
במצלמות המאפשרות זאת, השתמש במצב Manual Focus (קיצור MF), ומקדו את העדשה למרחק אשר יתאים לכל התמונות שתצלמו.
אם אין אפשרות למיקוד ידני, עליכם להקפיד כי באזור שעליו המצלמה מתמקדת, כלומר מרכז התמונה, לא יופיע באחת התמונות אובייקט קרוב אשר יסיט אליו את המיקוד.
לשמור על האופק
יש לוודא כי קו האופק יופיע באותו המיקום, בכל התמונות. אם בתמונה אחת קו האופק יהיה גבוה או נמוך יותר מאשר באחרת, התמונות יתחברו ב"זיג-זג" ויהיה צורך לוותר על שטח ניכר מחלקן העליון והתחתון כפי שניתן לראות בדוגמה למטה. מסיבה זו, מומלץ בחום לצלם פנורמה בעזרת חצובה.
כאשר מצלמים פנורמה ללא חצובה, חשוב לצלם את כל התמונות מנקודה אחת מבלי לזוז בין התמונות או להתכופף, אלא רק להסתובב סביר ציר הגוף.
איזון לבן
יש לכוון את איזון הלבן (White Balance) לערך המתאים לתנאי הצילום, ולא להסתפק בקביעות האוטומטיות של המצלמה. איזון הלבן יכול להשתנות עקב שינוי בזווית התאורה ולגרום לחוסר אחידות בצבעים.
דוגמה לבעיות נפוצות בצילום פנורמה:
חשיפה בלתי אחידה של התמונות השונות.
בנקודת החיבור בין התמונות קיים אוביקט אשר זז בין הצילומים ולכן חיבור התמונות גרם לעיוותו.
הטיית המצלמה למעלה או למטה גרמה לקו אופק בלתי אחיד, כך שנאלצנו לחבר את התמונות בזיג-זג. הדבר גורם לוויתור על חלקה העליון והתחתון של התונה בעת החיתוך.
ציר עזר
אמנם ניתן לצלם פנורמות ללא כל ציוד עזר מלבד מצלמה, אך כדי לצלם פנורמות מוצלחות באמת, נעזרים בחצובה ובראש פנורמי.
החצובה מאפשרת לתכנן מראש את הפנורמה, ובתאורה חלשה גם תמנע את הטשטוש הנובע מהחזקת המצלמה ביד. כדי שהפנורמה לא תהיה עקומה, יש לשמור על מצלמה ישרה במישור האופקי והאנכי. חצובה עם פלס תעזור מאד בכך (ראה מדור צילום דיגיטלי בגיליון10). אם לחצובה שלכם אין פלס, תוכלו לרכוש פלס קטן אותו מרכיבים על נעל המבזק (פלאש) של המצלמה.
אחת הבעיות בצילום פנורמות היא הפרלקס, כלומר שינוי במיקומם של אובייקטים קרובים יחסית לרחוקים, כאשר מזיזים את המצלמה בין התמונות. השוני המתקבל בין התמונות מקשה על חיבורן זו לזו.
אביזר אשר נועד לפתור בעיה זו הוא ראש החצובה הפנורמי. ראש חצובה זה מאפשר לסובב את המצלמה סביב ציר העדשה, המכונה "Nodal Point". זוהי נקודה שבה קרני האור מתכנסות לפני שהן מתפזרות שוב בדרכן אל חיישן התמונה במצלמה. ראש חצובה זה עולה לפחות כמו חצובה טובה, אך מי שמעוניין להתמחות בפנורמות, יתקשה להסתדר בלעדיו.
בהצלחה
Tue 22 Jul 2008, 14:44
